ד"ר מרדכי נאור - סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל


החולצה הכחולה


[מתוך אתר תנועת העבודה באינטרנט, 2007]

 הסמל מס' 1 של תנועות הנוער החלוציות בארץ-ישראל, ולאחר מכן בישראל העצמאית.
תנועות הנוער היוו מרכיב חשוב במה שכונה עוד לפני קום המדינה "ארץ ישראל העובדת". מדובר היה בארבע תנועות: המחנות העולים, השומר הצעיר, הנוער העובד והתנועה המאוחדת. בשלהי שנות ה-50 התאחדו הנוער העובד והתנועה המאוחדת והקימו את הסתדרות הנוער העובד והלומד . חניכיהן, בגילים 10-9 עד 18 לבשו חולצות כחולות, וזה היה סימן ההיכר שלהן כנגד תנועות-נוער אחרות, כגון הצופים ותנועות דתיות וימניות.
אין עדות מהימנה איך בא לעולם השימוש בחולצה הכחולה. ככל הנראה הראשונים שהשתמשו בה היו מדריכי הסתדרות הנוער העובד, שהקימו ב-1924 תנועת-בת להסתדרות העובדים שאיגדה וחינכה נערים עובדים. חולצת העבודה הכחולה של הפועלים, עם השרוך האדום, ביטאה את הזיקה של התנועה למסר הסוציאליסטי ולתפקיד התנועה בחינוך נערים עובדים.
בעקבות הנוער העובד הלכו גם תנועות הנוער האחרות. השוני בין התנועות החלוציות הודגש בשרוך: הנוער העובד והתנועה המאוחדת השתמשו בשרוך אדום שהושחל דרך שישה חורים בחלקה העליון הקדמי של החולצה הכחולה. אצל השומר הצעיר השרוך היה לבן.

 


מתי חלילי, 'יפה עם שרוך לבן' (C)

 

בתנועת המחנות העולים לא היה בשימוש שרוך, והחולצה נסגרה באמצעות שבעה כפתורים לבנים, שלפי המקובל בתנועה ציינו את שבעת עקרונות היסוד שלה.
לאחר הקמת המדינה אימצה תנועת בני-עקיבא, חלקית, חולצה צבעונית, אלא שאצלה הצבע היה תכלת, והשרוך כחול.
ליוקרתה של החולצה הכחולה תרם גם השיר "חולצה כחולה", שנתחבר בנסיבות שלא היו קשורות כלל לתנועות הנוער החלוציות. לידתו של השיר הייתה בשנת 1926 בעפולה, בה ישב בעת ההיא קיבוץ-ההכשרה של השומר הצעיר ססס"ר, שחבריו הקימו בתחילת שנות ה-30 את קיבוץ אפיקים. לאחת ממסיבות הקיבוץ כתב חבר הקיבוץ מרדכי זעירא פזמון שסיפר על המפלגות בארץ, ובין השאר הוזכר כי ברוסיה הסובייטית, חברי החוגים הדרמטיים בבתי החרושת לובשים חולצות כחולות, ועליהן גאוותם. השיר היה קצר במיוחד וכלל רק עשר מילים, שהושרו כמה פעמים ברציפות, ואף תוך הכפלת המילים:

חֻלְצָה כּחֻלָּה
וְהִיא עוֹלָה
בְּלִי שׁוּם סָפֵק
עַל כָּל הָעֲדָיִים.

במקור היה עוד בית, שכלל את המילים "חולצה כחולה/ במפעלה/ תמשוך לבם/ של כל הפועלים", אך הוא לא נקלט ולא הושר.
בתנועות הנוער אימצו את הבית הראשון בלבד, שזכה להיות בימי "המדינה שבדרך" לאחד מלהיטי התקופה, והפכוהו למעין המנון שלהן.