המדד העיקרי, הנקבע מדי חודש על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאור הוצאותיהן של מבחר משפחות ממוצעות. ראשית המדידה עוד בימי המנדט (1942), ומאז חלו בה שינויים: הן במבנה "סל הצריכה" והן בבסיס החישוב. פעמים לא-מעטות בעבר, לאחר שהמדד עלה במאות אחוזים, הוא הוחזר לבסיס 100 והספירה החלה מחדש.
בימי האינפלציה הסוערים, במחצית הראשונה של שנות ה-80, עלה המדד, לעתים, בצורה תלולה של יותר מ-20% בחודש. לאחר מכן, בשל צעדי-ריסון חריפים, הוא נבלם ובשנים הראשונות של המאה ה-21 המדדים השנתיים הם נמוכים ביותר ואפילו שליליים.
מדד המחירים לצרכן הוא כלי מרכזי בחישובים רבים: בעידכון שכר ותוספת היוקר, הלוואות ומשכנתאות, חסכונות, שכר דירה (אם כי כאן, במשך שנים, ההצמדה הייתה לדולר האמריקאי) ותשלומים שונים.
בין המדדים הנוספים הנמדדים מדי חודש: מדד המחירים הסיטוניים ומדד תשומות הבניין.