חבר ילדות - דבר לילדים
חבר ילדות
מרדכי נאור
מתוך קטלוג התערוכה על "דבר לילדים", מוזיאון נחום גוטמן, נווה צדק, תל-אביב, סתיו 2015. אוצרת: מוניקה לביא
כמעט לכל אדם יש חברי ילדות שאיתם הוא שומר על קשר אף בבגרותו ובזקנתו. גם אני התברכתי בחברים כאלה, אך בה בעת יש לי חבר ילדות אחד שאיתו אני שומר על קשר וירטואלי בלבד. זהו "דבר לילדים" שליווה אותי במשך כשבע שנים, מגיל שש עד גיל שלוש עשרה.
אלה היו שנות ה-40 הסוערות של המאה הקודמת בארץ ישראל הקטנה והנשכחת - מלחמת העולם השנייה, המאבק נגד הבריטים ומלחמת העצמאות. את המידע על אירועי אותם ימים שאבתי תחילה מ"דבר לילדים", שאותו קיבלתי מדי יום חמישי בשבוע, וככל שהתבגרתי, גם מהעיתון "דבר".
ב"דבר לילדים" היה שפע של חומר: שירים, סיפורים, ציורים, מאמרים, חידות וקומיקס שאצלנו נקראו אורי מוּרי, אורי כדורי ועוד. היה גם מידע אקטואלי שאותו כתב רוב הזמן העורך יצחק יציב. מדורו השבועי "במעגל הימים" הביא מדי שבוע פרטים על האירועים המרכזיים בארץ ובעולם.
"הידעת?", הופיעו קטעים קצרים ולרוב פיקנטיים, כמו למשל הקטע הבא: "בדרום אמריקה מצויה חיה בשם לאמה. היא רגישה מאוד לאנשים שלידה. אם עולה על גבה אדם שלא מוצא חן בעיניה, היא עוצרת ויורקת לעברו כמות גדולה של רוק מצחין. ומעשה שהיה בגן החיות של לונדון, כשהלאמה הפגינה איבה לחובשי כובעי צילינדר, וכל מי שעבר ליד תאה זכה למקלחת לא נעימה."
במבט מאוחר ניתן להבחין בנימה הדידקטית של החומר שפורסם בשבועון, אשר כלל מנות גדושות של חומר ספרותי מעולה מאת כותבים כגון לאה גולדברג, נתן אלתרמן, שאול טשרניחובסקי, אנדה, מרים ילן-שטקליס ועוד רבים וטובים. הופיעו בו סיפורים בהמשכים שהיו גם מרתקים ולרוב גם חינוכיים, קטעי מידע שמטרתם היתה להרחיב את אופקיו של הקורא, ומכתבי ילדים שסיפרו על פי רוב על החיים בכפר ובעיר ועל מסעות בארץ.
ההתוודעות לחבר הילדות הזה התפרשה בכל פעם על פני ארבע פגישות לפחות: בפעם הראשונה עם הגיע החוברת החדשה; בפעם השנייה, לאחר מספר חודשים ולעתים אף שנה שלמה, כאשר צעדתי עם אבי או עם אמי לסניף הקרוב של "דבר" כדי למסור לכריכה את החוברות של אותה שנה; בפעם השלישית לאחר כשבועיים כאשר קיבלתי לידיי את הגיליונות המכורכים, ובפעם הרביעית - במפגש שהיה אולי המרתק מכולם - כאשר יכולתי לקרוא "במכה אחת" את כל חמישים החוברות של הכרך – מאגר בלתי נדלה של הנאה.
כאשר התחלתי ללמוד בכיתה ג', זימן לי "דבר לילדים" ריגוש גדול. בגיליון השני של שנת תש"ג (י"ט בתשרי תש"ג, 30.9.1942), לצד קטעי כתיבה פרי עטם של יעקב כהן, יעקב פיכמן, אפרים גולדשטיין, זרובבל גלעד ויום טוב לוינסקי הופיע גם שמי, כמי שתרם 250 מיל לילדים נצרכים לרגל יום הולדתו השמיני. התגובות בגן יבנה, המושבה הקטנה שבה גרנו אז היו נלהבות – הן מעצם המעשה והן מהפרסום בעיתון הילדים הנפוץ.
בימי ילדותי לא היה עיתון ילדים אחר, וכאשר באמצע שנות ה-40 החל להופיע השבועון "משמר לילדים" בהוצאת העיתון "על המשמר", הוא לא הגיע למקומותינו שהיו אמונים על "דבר" ועל "דבר לילדים" בלבד. רק פעם אחת 'בגדתי' ב"דבר לילדים". להגנתי אומר שהדבר קרה כבר בעת שיצאתי מחוג קוראיו מנימוקי גיל. ב-1949, ואני כבר נער כבן חמש עשרה, החלו להופיע ב"משמר לילדים" הפרקים הראשונים של הסדרה חסמבה (חבורת סוד מוחלט בהחלט) מאת יגאל מוסינזון, שהפכה עד מהרה לאחת מסדרות ספרי הילדים המצליחות והפופולאריות ביותר בארץ. לא ייפלא אפוא שלא הצלחתי להתגבר על יצרי והזמנתי את עצמי לבית של שכנים שבנם היה חתום על "משמר לילדים". איש בבית לא ידע כמובן על 'בגידתי' זו.
זיכרון נוסף מאותה התקופה בקשר ל"דבר לילדים" שנשתמר עמי לאורך השנים הוא על בת השכנים שלנו, ילדה כבת עשר, עולה חדשה, שנכנסה אלינו יום אחד ובפיה שתי שאלות-משאלות: איך תוכל ללמוד עברית בזמן הקצר ביותר, ואיך תהפוך לצברית. נתתי לה שני כרכים של "דבר לילדים" ואמרתי לה: אם תקראי אותם מהתחלה עד הסוף יתמלאו שתי המשאלות שלך.
אני זוכר את "דבר לילדים", חבר הילדות שלי, בחיבה ובערגה, ומצר על כך שעיתוני ילדים כאלה הם נחלת העבר.